פסק-דין בתיק ת"א 2692-07

1.                 לפני תביעה אשר הוגשה על ידי רנה עטיה (שיינר) (להלן: "התובעת") ודוד שיר-אל (להלן: "התובע") נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום סך 149,636 ש"ח.

2.                 א.         על פי התביעה, בחודש מרץ 1995 או בסמוך לכך רכשה התובעת רכב מסוג מרצדס-

בנץ E300, מספר רישוי 89-200-58, שנת ייצור 1988 (להלן: "הרכב") ביבוא אישי בפטור מס, ללא זכות לפטור חוזר ממס, וזאת במימון התובע.

באותה עת חיו התובעים יחדיו וניהלו משק בית משותף.

להבטחת חוב התובעת לתובע משכנה התובעת את הרכב לתובע שהחזיק ברכב.

ב.         ביום 1.10.95 או בסמוך לכך, נערך חוזה ביטוח על ידי התובעת, באמצעות התובע עם הנתבעת, באמצעות שלוחה, סוכן הביטוח עמי טל.

על פי החוזה שבין הצדדים בוטח הרכב מפני אירוע גניבה כשערכו המוסכם לצורך הביטוח נקבע על פי קוד דגם 274101.

ג.          בתאריך לא ידוע שבין 2.2.96 ועד 5.2.96, נגנב הרכב ממקום חנייתו ברח' אלתר 6/6 בלוד.

ד.         ביום 5.2.96 הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל.

ה.         דרישות התובעים לתשלום מלוא תגמולי הביטוח בסך 140,000 ש"ח נדחו על ידי הנתבעת באופן סתמי וללא הנמקה.

ו.          סירוב הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח נעשה בחוסר בתום לב בניסיון לאלץ את התובעים לקבל כמחצית מהתגמולים.

            בכך מנעה הנתבעת מהתובעים רכישת רכב חלופי.

ז.          לאור כל זאת, עותרים התובעים לחייב הנתבעת לשלם שווי הרכב נכון לחודש פברואר 1996 (140,000 ש"ח) והרדיו טייפ (1,500 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובסה"כ 149,636 ש"ח .

3.         א.         בכתב הגנתה מכחישה הנתבעת, כי התובעת הייתה הבעלים של הרכב.

לטענתה, רישומה כבעלים הוא פיקטיבי ומלאכותי ונועד להטעות את שלטונות המכס ואת הנתבעת.

ב.         הנתבעת מכחישה, כי הרכב נרכש בפטור ממס, ללא זכות לפטור חוזר, כי מומן על ידי התובע וכי מושכן לטובת התובע להבטחת חובה של התובעת כלפיו.

לטענתה, מדובר בהסכם משכון למראית עין, ואף אם נעשה (מוכחש), הרי שנוגד את תקנת הציבור והוראות הדין, ולפיכך הוא בטל ומבוטל.

ג.          הנתבעת מכחישה, כי נערך ביבין התובעים לבינה חוזה ביטוח לרכב.

לטענתה, התובעת מעולם לא פנתה אליה ו/או לסוכן מטעמה בבקשה לערוך חוזה כאמור.